1כבר ביארנו במשנה שהתורה לא צותה בענין תקיעת שופר אלא בשלש תרועות שכל אחת פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה ונמצאו שלש שהן תשע וכן ביארנו שהשברים בכלל תרועה הם ואף הם נקראים תרועה וכן ביארנו שהתרועה היא היללות התכופות והשברים הם היללות היוצאות דרך מתון והארכה אירע הדבר לאורך הגלויות שהיו ישראל חלוקים במנהגם בענין תרועה מהם שהיו עושין הטרימוטות ומהם שהיו עושין השברים שהרי הכל נקרא תרועה כמו שביארנו ונמצאו קצתם תוקע קש"ק שלשה פעמים וקצתם קר"ק שלשה פעמים ומתוך שראו בזמן חכמי האחרונים שבתלמוד חלוק זה נסתפקו בגופה של תרועה מה הוא עקרה ואיזה מנהג היה יותר ראוי ואע"פ שכשדקדקו בתרגומו של אנקלוס שתרגם תרועה יבבא עם מה שראו באמו של סיסרא שנאמר בה ותיבב נודע שהתרועה דרך כלל הוא ענין אנחה ויללה נסתפקו מ"מ מתוך שנוי המנהגים איזה פרט של אנחה ויללה היא עקרה של תרועה אם הטרימוטות אם האנחות הארוכות או שמא עקרה בשתיהן ר"ל שלא תהא קרויה תרועה גמורה אלא בשתיהן וכן היה הספק בעצמו באמו של סיסרא ומתוך כך עמדו והתקינו שיהו הכל חוזרים על ענין אחד ומנהג אחד ושיהו הכל עושין בסימן אחד והתקינו על זה לכל קשר"ק שלשה פעמים אחת למלכיות ואחת לזכרונות ואחת לשופרות אח"כ דנו בעצמם שמא השברים עקר התרועה ונמצאת תרועת הטרימוטות הוא עקר התרועה ונמצאו שברים מפסיקים בין תקיעה ראשונה לתרועה וחזרו והתקינו להם קר"ק שלשה פעמים ונמצאו בין שלשתם עשר תקיעות וכשחזרו ותקעו שלשה פעמים הם שלשים תקיעות ולא חששו לתקן סימן אחר לכלול בו הכל ולהקדים בו טרומיטות לשברים שאף אם תמצא לומר שאין תרועה שלימה אלא בשניהם מ"מ מן הסתם אדם מגנח תחלה ואח"כ מילל ולעולם אין טרימוטות קודמות לשברים ומ"מ קש"ק וקר"ק לא מתקנתם היה שהרי קודם להם היו נעשים כמו שכתבנו אלא שבטלום וחזרו ויסדו וזהו שאמרו א"כ דר' אבהו למה לי שלא קראו סימן שלו אלא קשר"ק נמצא מנין תקיעות לתקנה זו שלשים וסדורן קשר"ק קש"ק קר"ק ואין הסדר מעכב אלא אם הקדים קר"ק לקש"ק או קש"ק לקשר"ק יצא אבל בסימן אחד בעצמו סדרו מעכב שאם הקדים בקשר"ק תרועה לשברים לא יצא וכן בכלם והיתה עקר התקנה לתקעם על סדר ברכות וכשהיו התקיעות על מנין תשע היו תוקעין סימן אחד במלכיות פעם אחת והיו חוזרין ותוקעין אותו בזכרונות פעם שניה וכן בשופרות וכשעמדו על מנין שלשים היו תוקעים שלשתם במלכיות ושלשתם בזכרונות ושלשתם בשופרות ר"ל שהיו תוקעין קשר"ק קש"ק קר"ק בכל ברכה וברכה שיבא מ"מ סימן אמתי לכל ברכה וברכה וכך היה הסדור בימי רבותי' והזהר מלפרש שהיו תוקעין תשר"ת שלשה פעמים במלכיות ותש"ת שלשה פעמים בזכרונות ותר"ת שלשה פעמים בשופרות שאם כן הרי היו שנים מהם בפסול על כל פנים אלא שהיו עושים כמו שכתבנו ומ"מ בדורות האחרונים התקינו לתקוע כל השלשים תקיעות רצופות מיושב בברכת שופר מפני חולים וחלושי הטבע ונמצא שיצאו בכך שאין תקיעות מעכבות ברכות ר"ל מלכיות זכרונות ושופרות ולא ברכות מעכבות תקיעות ומתפלל הוא בלא תקיעות ותוקע בלא ברכות ומאחר שיצאו ידי חובת התקיעות הקלו שלא לתקוע כל השלשים תקיעות על סדר ברכות אלא קשר"ק במלכיות פעם אחת וקש"ק בזכרונות פעם אחת וקר"ק בשופרות פעם אחת ומ"מ הצריכו את הצבור לשמוע על סדר ברכות שהן עקר ואע"פ ששתים מהם בספק פסול ואחת בספק הפסק שבין תקיעה לתרועה לא חששו לכך שלא עשו אלא שלא תשתכח תורת תקיעה ממקום שהיא עקר בו ומ"מ אין בהם ברכת שופר הואיל ונפטרו מהם ואפילו למי שלא נפטר מהם ורוצה לתקעם כהלכתם אומר אני שאינו מחוייב בברכה שברכות התפלה פוטרות ברכות שופר כדרך שאנו אומרים בקרית שמע שאע"פ שאינה מעכבת את הברכות ולא הברכות מעכבות אותה מ"מ כשסומך להם את שמע אינו צריך לברך ברכה בפרט לקריאת שמע ואלו קראה שלא בברכות יוצר ואהבת עולם צריך לברך עליה בפרט אשר קדשנו במצותיו וצונו על קריאת שמע כדרך שכתבו קצת גאונים בקריאת שמע שעל מטתו ויחיד מ"מ הואיל ויצא אינו צריך לשמוע על סדר ברכות כלל כמו שיתבאר.2ממה שכתבנו למדת שכל שהפסיק בתוך סימן אחד בתקיעה או בתרועה או בשלשה שברים בין הראויות שפסל כל מה שקדם מאותו סימן הואיל ויש בהפסק זה שם תקיעה או תרועה או שלשה שברים הא שבר אחד אינו הפסק שהרי אין לו שם בשום תקיעה ויש אומרים שלא פסל אלא שאין זה ההפסק עולה לו וזה שנאמר בתקון קש"ק וקר"ק לדעתם אינו אלא לכתחלה ומ"מ בתוספתא נראה כדעת ראשון והוא שאמרו תקע והריע הריע ותקע אין בידו אלא אחת ופירשו בו תקיעה אחרונה שהרי אף התרועה הראשונה נפסלה שהרי אין את התרועה יש לך לפסול את התקיעה הראשונה שמאחר שפסלת את התרועות הרי הן כמי שאינן ונמצאת תקיעה ראשונה שאין תרועה סמוכה לה ומ"מ כל שהפסיק מצד שלא יכול להשלים אינו הפסק אע"פ שכל שהריע שני פעמים כסדר ותקע אח"כ פסל את כי הסימן כמו שביארנו עכשו בשברים מיהא אף לדעתנו שאנו מכשירים אותם בהפסק נשימה אלו הרבה בהם יותר משלשה לא פסל שמאחר שענין אחד הם אין זה אלא כמאריך בתקיעה או בתרועה ביתר משיעורה ויש חולקים בזו הואיל ויש הפסק נשימה ביניהם ואינו כלום.3מקצת גאונים כתבו שמן הדין בתקיעות שמיושב כשתקעו תשר"ת שלשה פעמים ומתחילים בתש"ת אין צרך לתקיעה ראשונה שבו שהרי אם תשר"ת סימן אמתי אינו צריך כלום ואם אינו אמתי תקיעה אחרונה שבו מיהא עולה לסימן שני וכן כשתקעו תש"ת שלשה פעמים אף בחסרון תקיעה ראשונה שבפעם ראשונה ומתחיל בקר"ק אין צרך לתקיעה ראשונה אלא שנהגו לעשות כל אחד מהם בשלימות:4מי ששמע תשע תקיעות בסירוגין אפי' בתשע שעות ביום יצא בדיעבד ובלבד שלא ישנה את הסדר בסימן אחד ואע"פ שבהפסק קול פסול אנו פוסלין אין השהייה קרויה הפסק ובשברים מיהא כל ששוהה ביניהם אינו כלום הואיל ודבר אחד הם אלא שהפסק נשימה אינו קרוי הפסק שאף הגניחות עצמן כך הם ודיו לבא מן הדין להיות כנדון כמו שביארנו למעלה ובאחרון של סוכה נ"ג ב' וכן הדין בין שברים ותרועה של סימן כשרים.5שמען מתשעה בני אדם כאחד לא יצא כלל אף בדיעבד ואע"פ שאמרו תרי קלי מתרי גברי בדבר החביב לאדם משתמעי שמא דוקא בששניהם קול אחד אבל כשזה תוקע וזה מריע הקול מתערבב ואינו נשמע ויש מוחין בפירוש זה שהרי למעלה גבי שופר וחצוצרות הקשו ותרי קלי מי משתמעי והתנן זכור ושמור בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האזן יכולה לשמוע והעלו בה דבכל מידי דחביב ליה יהיב דעתיה ושמע ואע"ג דזכור ושמור תרי מילי נינהו אלא שנראה לי שיש לחלק בזו בין קול של צבור לקול אחד ויש שפירשו בו שאין נשמע אלא האחד ובשופר ובהלל ובמגלה יצא שהרי בשמיעת קול אחד יצא אבל בזו שהוא צריך לכלם לא יצא שלא שמע את הכל ומ"מ כבר פירשנו במגלה כ"א ב' שעל שני הקולות הוא אומר שנשמעים ואעפ"כ בזו לא יצא שלתקיעה ואחריה תרועה ואחריה תקיעה אנו צריכים וכל שנעשה כאחד אינו על הסדר ומ"מ ידי תקיעה אחת יצא וגדולי המחברים כתבו שאף ידי אחת לא יצא והוא תמה ומ"מ אם תקעו שלשה בני אדם כאחד זה קשר"ק וזה קש"ק וזה קר"ק יצא שהרי על כרחך אחד מהם הוא האמתי והרי נעשה כסדר וכן אם תקעו שלשתם סימן אחד בבת אחת יצא ידי אותו סימן.6תקיעה מזה ואחריו תרועה מזה וכן כלם על הסדר יצא ואפילו בסירוגין ואפילו כל היום כלו וכן בהלל ומגלה ובקריאת שמע התחיל בהם והפסיק אע"פ ששהה כדי לגמור את כלה אינו חוזר לראש אלא גומר ודיו אבל תפלה אם הפסיק בה ושהה כדי לגמור את כלה חוזר לראש הואיל ואין יכול לשוח בה אף מפני היראה והכבוד כמו שביארנו במס' ברכות כ"ב ב' ושהייה זו משערין אותה בעצמו וכן נראה מתלמוד המערב שבמסכת ברכות פרק שני כמו שביארנו שם בפרק שלישי וכן נראה משם שאם היה אחד צריך תקיעה ראשונה ואחד צריך תקיעה אחרונה תקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן אלא שבמקצת נסחאות נשארה שם בספק.7כבר ידעת שבתעניות היו תוקעין והיו מוסיפין בתפלה שש ברכות וצריך שתדע על אותן התקיעות או הברכות שאין סדרן מעכב אלא אפילו הקדים תרועה לתקיעה או ברכה אחת לחברתה יצא ומ"מ אם גרע אחת מהן לא יצא ויש אומרים שאף אם גרע בתקיעות או בברכות יצא מיהא ידי מה שעשה.8ברכות שמנה עשרה כבר נתקן הסדר בהן ביבנה כמו שהתבאר במסכת מגלה י"ז ב' ואף הסדר מעכב בהן.9תקיעות וברכות של ר"ה ויום הכפורים של יובל מעכבות זו את זו שאם ברך מלכיות ולא ברך זכרונות לא יצא אף ידי מלכיות וכן תקע למלכיות ולא תקע לזכרונות לא יצא אף ידי תקיעת מלכיות ואף הסדר מעכב בהן שאם הקדים זכרונות למלכיות ולא תקע לזכרונות לא יצא אף ידי תקיעת מלכיות וכן בתקיעות אם שנה הסדר בסימן אחד לא יצא ומ"מ אם הקדים סימן לסימן יצא כמו שביארנו שסימני התקיעות מן הדין אחד הם כמו שביארנו ומ"מ ברכות אין מעכבות תקיעות ולא תקיעות את הברכות ואם תקע ולא ברך מלכיות זכרונות ושופרות או בירך ולא תקע יצא מ"מ ידי מה שעשה כמו שיתבאר למטה בסמוך.10המשנה העשירית מי שברך וכו' ר"ל שברך מלכיות זכרונות ושופרות בתפלת המוספים ולא היה לו שופר לתקוע על סדר ברכות שהוא עקר ואח"כ נתמנה לו שופר תוקע תקיעותיו כלן רצופות על הסדר הזה והוא ענין אמרם תוקע ומריע ותוקע שלשה פעמים והוא הדין לשלשים תקיעות אחר תקנת חכמים והרי לשון המשנה מוכיח להדיא שאם היה לו שופר תוקעין על סדר ברכות ופי' בגמ' דוקא בחבר עיר ר"ל צבור וקרא צבור חבר מפני שלשון חבר עיר מונח על חכם העיר ומתקבצים כלם לפניו ואע"פ שהמשנה בלשון יחיד היא שנויה ר"ל מי שברך פירושו צבור שברך אבל יחיד אף לכתחלה אינו צריך אלא שומען על הסדר שלא על סדר ברכות הא אם רצה בכך עושה ויש שמוחין בדבר מפני הפסק תפלה ומ"מ על ידי תקיעת אחר מודים שרשאי אלא שעקר הדברים לומר שהוא רשאי אף בעצמו.11זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם. יחיד שלא תקע חברו תוקע לו אע"פ שתקע לעצמו שאע"פ שיצא מוציא אבל יחיד שלא ברך שבע ברכות אין חברו מברך לו שאין אדם יוצא בתפלתו של חברו אא"כ על ידי שליח צבור על הדרך שיתבאר ואע"פ שאמרו בכל מצות חובה שאע"פ שיצא מוציא אין תפלה בכלל זה כמו שהתבאר.12מצות תקיעה גדולה ממצות הברכות ר"ל מלכיות זכרונות ושופרות ומי שאי אפשר לו לקיים אלא אחת מהן ישתדל לקיים מצות תקיעה כיצד לא ידע זה לא לתקוע ולא להתפלל והיה בעיר שאין תוקעין בה ולא מברכין בה והיו שתי עיירות סמוכות לו אחת למזרח ואחת למערב באחת תוקעין ולא מברכין שיש שם בקי לתקוע ואין שם בקי להתפלל ובאחת מברכין ולא תוקעין שאין להם שופר והיו חוץ לתחום שאי אפשר לו לילך בלא עירוב ואינו רשאי לערב אלא לרוח אחת כמו שידעת מערב לזו שתוקעין גדולה מזו היה יודע בודאי שבזו יש בה מי שיודע להתפלל ולהוציא את שאינו בקי ידי אותן תשע ברכות אבל אין שם תוקע או שאין שם שופר ובשניה ברור לו שאין שם יודע להוציא חובת תשע ברכות והדבר ספק אם יש שם תוקע אם לאו הולך לזו שהיא בספק אם יש שם תוקע אם לאו שספק תורה גדולה מודאי של דבריהם ולמדנו לפי דרכנו שהברכות אין מעכבות את התקיעות ולא התקיעות את הברכות.13המשנה האחת עשרה כשם ששליח צבור חייב ר"ל להוציא עצמו שאינו יוצא בתפלת האחרים כך כל יחיד ויחיד חייב להוציא עצמו ואינו יוצא בתפלת שליח צבור אחר שהוא בקי ורבן גמליאל אומר ששליח צבור מוציא את היחידים ומחלקת זו לפי מה שפי' בגמ' לא סוף דבר שהוא בר"ה אלא אף בשאר ימות השנה.14ולענין פסק בשאר ימות השנה אין יחיד הבקי יוצא בתפלת שליח צבור אלא יתפלל לעצמו אבל תשע ברכות של ר"ה ויום הכפורים של יובל מתוך ההמייה אין הבקי שולט בעצמו לכוין ויוצא בתפלת שליח צבור ומ"מ מי שאינו בקי יוצא בתפלת שליח צבור אף בשאר ימות השנה.15פירשו בתלמוד המערב שאין אדם יוצא בתפלת שליח צבור אא"כ ישנו שם מתחלה ועד סוף:
